דבש

משחר ההיסטוריה הבינו בני האדם את הסגולות המיוחדות שיש בדבש. דבש, נוזל סמיך ומתוק שמופק על ידי דבורת הדבש, משמש בין היתר כחומר גלם למאכלים, לשימוש ברפואה וכתוספת בהכנת משקאות. לא ידוע ממתי בדיוק החלו בני אדם לצרוך דבש, אך כבר בציורי קיר במצרים העתיקה, ובתרבויות רבות כמו יוון ורומא , היו אזכורים לדבש שהיה מושא תאווה , תשוקה, אהבה, רפואה וכמובן גם אוכל. דבש נחשב למזון יוקרתי ובעבר אף שימש כאמצעי תשלום.

דבש ביהדות

על אף שדבורה נחשבת לטמאה, מותר לאכול את הדבש שהיא מייצרת, שנחשב לטהור. דבש מתקשר ליהדות בעיקר לראש השנה, כשאחד מסמלי החג הוא אכילת תפוח בדבש. דבש פופולרי מאוד גם בחג השבועות בשלל מתכוני עוגות דבש.  ובבקשה נא לא להתבלבל, המשפט המוכר: "ארץ זבת חלב ודבש" אינו מתכוון לדבש דבורים אלא לדבש תמרים, כלומר, סילאן.

כיצד מייצרים דבש?

דבש מיוצר על ידי דבורת הדבש והוא מופק מצוף של פרחים. צוף הוא למעשה נוזל שקוף ומתקתק שמופרש מהצמח, כל צמח מייצר צוף שונה בהתאם לתנאי הסביבה, העונה וסוג הפרח.

דבש מיוצר בעיקר מצמחי הדר ופרחי בר. הצמחים הבולטים מהם מפיקים דבש: הדרים , אקליפטוס, אוכמניות, תלתן , חמניות, אבוקדו, מרווה, קידה שעירה, פטל שחור, כוסמת , חרוב ועוד..

תהליך ייצור דבש: בכל עונת פריחה (בארץ בין חודשים מאי לאוגוסט) מתחילות דבורות הדבש במלאכת איסוף הצוף. דבורה היא מכונת הובלה אופטימאלית לניוד דבש, היא מוקפת בשערות רבות ובמקומות בהם היא יכולה לאחסן ולנייד דבש למרחקים גדולים ולהביאו לחלת הדבש ולכוורות השונות. דבורה נחשבת לייצור מאוד חכם – היא יודעת לזהות ולהבדיל בין צוף של פרח אחד לאחר, ועל כן בכל גיחת איסוף צוף – היא דוגמת צוף מאותו סוג של פרח. הזיכרון שלה מאפשר לה לחזור לאותו אזור בכל פעם לצורך איסוף מחודש. הצוף מועבר ומופרש לחלת הדבש – שם הוא מעובד והופך לדבש.